המושג "דרך ארץ" נשמע פשוט ומובן בקריאה ראשונה, אך בלשון חכמים הוא נושא כמה וכמה משמעויות. כולנו מכירים אותו מהאמרה המפורסמת "דֶּרֶךְ אֶרֶץ קָדְמָה לַתּוֹרָה". במימרה זו נעשה שימוש רחב כתוכחה לעוסקים בתורה שאינם מצטיינים בהנהגות נימוסין והליכות, והיא משמשת לעיתים מזומנות מעין קלף מיקוח בעימותים בין־מגזריים.
למרות היותה שגורה על לשוננו, מימרה זו אינה מופיעה בחז"ל בלשון זו, אלא כך אנו מוצאים אותה במדרש: "דאמר רבי ישמעאל בר רב נחמן: עשרים וששה דורות קדמה דרך ארץ את התורה, הדא הוא דכתיב (=זהו שכתוב) 'לשמור את דרך עץ החיים', 'דרך' – זו דרך ארץ ואחר כך 'עץ החיים' – זו תורה" (ויקרא רבה יט).
דהיינו, עשרים ושישה דורות לפני מתן תורה כבר ניתנה 'דרך ארץ'. אולם אין במדרש פירוש חד־משמעי, מהי אותה דרך ארץ. האם מדובר באיזושהי תורת סוד של 'עץ החיים' שעברה מדור לדור במשך עשרים ושישה דורות עד מתן תורה? ומה בדיוק משמעות קדימותה לתורה?
בפירוש העממי, המתייחס לרוב למימרה זו, נוטים לפרש "דרך ארץ" כמערך נימוסים והליכות. ואם כן, פירוש המימרה הוא שאדם צריך קודם כול לדעת איך להתנהג מבחינה אנושית, בעוד שלימוד התורה וקיום מצוותיה צריכים לבוא רק כקומה שנייה. פירוש זה מניח כי קיימת תשתית של מוסר אנושי הקודמת לתורה.
מאידך, יש המציעים קריאה דרשנית הפוכה בתכלית: אם מצאת דרך ארץ אמיתית, דע שקדמה לה תורה, ובפרט: לימוד תורה לשמה. מהצעה זו משתמעת האפשרות שיש דרך ארץ שאינה מושתתת על התורה, ובהינתן "הנסיבות המתאימות" היא תתגלה כזיוף מלאכותי.
המשנה במסכת אבות (ג, יז) מבהירה ששני הצדדים – התורה והדרך ארץ – צריכים זה את זה: "רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר: אִם אֵין תּוֹרָה, אֵין דֶּרֶךְ אֶרֶץ; אִם אֵין דֶּרֶךְ אֶרֶץ, אֵין תּוֹרָה." כלומר, התורה והדרך ארץ מקיימים ביניהם יחסי גומלין והם בלתי נתיקים.
רבינו יונה ור' עובדיה מברטנורא מפרשים את המושג "דרך ארץ" שבמשנה זו כהתנהגות נאותה ומידות טובות, בדומה למשמעות המקובלת במימרה "דרך ארץ קדמה לתורה". לדעתם, משנה זו מלמדת שמי שלא יקדם, התורה או הדרך ארץ, בסופו דבר אנו זקוקים לשניהם יחד.
אולם הפירוש המיוחס לרש"י מפרש את ה"דרך ארץ" שבמשנה זו באופן אחר: במובן של פרנסה ממלאכה או ממסחר, כשכוונת המשנה לומר שהתורה לא יכולה להתקיים בלי יגיעה בפרנסה וכן להפך.
המובן של "דרך ארץ" כמלאכה ומסחר נתמך גם באזכורים אחרים של המושג במסכת אבות, למשל: "יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ שיגיעת שניהם משכחת עוון וכל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה וגוררת עון" (ב, ב). ההפך מ"תורה עם דרך ארץ" הוא "תורה שאין עמה מלאכה". מכאן שדרך ארץ היא מלאכה.
מצאנו אם כן עד עכשיו שני מובנים ל"דרך ארץ". נימוסים ומידות טובות או עבודה ומלאכה. אולם בספר בראשית, באזכור הראשון של המושג בתורה, הוא מובא בהקשר של יחסי אישות. הכוונה לסיטואציה שבה בנות לוט מתייעצות ביניהן במערה אחרי הפיכת סדום, כאשר הבכורה אומרת לצעירה: " אָבִינוּ זָקֵן וְאִישׁ אֵין בָּאָרֶץ לָבוֹא עָלֵינוּ כְּדֶרֶךְ כָּל הָאָרֶץ." (בראשית יט, לא).
למובן זה של "דרך ארץ" מוקדשות בספרות חז"ל שתי מסכתות קטנות שמאוחרות לתקופת המשנה:
א. "דרך ארץ רבה" ובה 11 פרקים העוסקים בענייני עֲרָיוֹת וצניעות, ענווה ויחס של כבוד לזולת, יחסים נאותים בין אדם לחברו והתנהגות ראויה בחברה, ובכלל זה בשעת סעודה ובבית המארחים.
ב. "דרך ארץ זוטא", ובה עשרה פרקים המציגים כללי התנהגות ומידות ראויות שנועדו לתלמידי חכמים.
נציין במאמר מוסגר שתורת הקבלה מדברת על זיווגים בין זכרי ונקבי (ימין ושמאל, חסד וגבורה) המופיעים בזוגות ועל יחסי הגומלין העדינים והמורכבים ביניהם.
נוכח סקירת המושג שהעלינו נשמח לשמוע מכם על מקורות נוספים ועל דעתכם בנושא זה. היכנסו לבית המדרש הפעיל.
