על שלושה דברים

המספר שלוש הוא מספר טיפולוגי בתרבויות רבות וגם ביהדות הוא מופיע בהקשרים רבים (שלושה אבות, שלושה דברים, שלש רגלים ועוד רבים).
ידועה המימרא המופיעה בתלמוד הבבלי במסכת שבת ומביעה את חביבותו של המספר 3 "ברוך המקום שנתן תורה משולשת לעם משולש על ידי שלישי ביום השלישי בחודש השלישי" (המקור בארמית).
המספר שלוש נתפס כמספר יסודי בתחומים שונים:
בעולם הפילוסופיה והמחשבה אנו מכירים את המבנה תזה, אנטיתזה וסינתזה.
בעולם הטכנולוגי, די בשלושה עמודים כדי לייצב מבנה.
בעולם המדע, משתמשים בשלושה וקטורים כדי לתאר מיקום.
בעולם הקבלה, הספירות הקבליות מסודרות בשלשות וכמובא במאמר פתח אליהו מתוך הקדמה לתיקוני הזוהר: חד אריך חד קציר וחד בינוני.
וכך גם בהלכה – חזקה מתקיימת כאשר דבר מתרחש שלוש פעמים (וכך גם בזימון, מספר הדיינים במשפט העברי ועוד).
המהר"ל מתייחס במספר מקומות למשמעות המספר שלוש וכותב : "הדבר שיש לו המשך… שייך לו המספר שלש, ותבין זה משם שלש – לשון שלשלת. שיש לו שלשול, המשך… ומספר שלש – התחלת ההמשך" במילים אחרות: שלשלת חוליות. כשאנחנו מחזיקים אותה בידנו, החוליה הראשונה נוגעת בשנייה. השנייה נוגעת הן בראשונה והן בשלישית. כך יוצא שהחוליה השלישית היא הראשונה בסדרה שאין לה מגע ישיר עם החוליה הראשונה. לכן, המספר שלוש מסמל משהו חדש, אבל לא מנותק.
במסכת אבות אנו מוצאים בצורה מפורשת את המספר שלוש, פעמים רבות.
בפרק א לבדו, מופיע המספר שלוש פעמים.
בפתיחת הפרק ובסיומו מופיע הביטוי: "על שלושה דברים העולם עומד" (בנוסח אחר "קיים") ובנוסף במשנה הראשונה מופיע הביטוי "הם אמרו שלושה דברים".
המהר"ל בספרו "דרך אבות", פירושו למסכת אבות, מכליל יותר וכותב: והכל לתקן את האדם בכל, הן מצד הדין, וגם בהפכו דבר שהוא כנגד הדין, ובדבר שהוא אמצעי. וכך הם רוב מוסרי המסכתא הזאת.
ומשתדל המהר"ל להראות כי כל המימרות בפרק בנויות בשלשות. ואם כן האמירה "הם אמרו שלושה דברים" אינה מתייחסת רק לאנשי כנסת הגדולה, אלא לכלל התנאים הדוברים, "רוב מוסרי המסכתא הזאת". אשר מסרו את דבריהם במבנה הדיאלקטי המסוכם בדברי חז"ל:
שני כתובים המכחישים זה את זה עד שיבוא הכתוב השלישי ויכריע ביניהם.