קריינות: שימרית בורלא
א
הפרק הפותח את מסכת אבות מסודר ברצף כרונולוגי, ומפרט את אמרותיהם העיקריות של
ראשי החכמים ומנהיגי ישראל שעמדו בכל דור מאז ראשית ימי הבית השני, לאחר שפסקה
הנבואה מישראל ונחתם התנ"ך, עד לרבן שמעון בן גמליאל השני, שהיה אביו של רבי יהודה
הנשיא, חותם המשנה.
משנה א
משנה זו היא פתיחה למסכת כולה, ומבליטה את היחס המורכב שבין המסורת והחידוש, שמצד אחד כל התורה
כולה באה בשלמותה במסורת, ומן הצד השני החכמים שבכל דור מגלים ומחדשים דברי תורה לפי דרכם.
משֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי, משֶׁה רבנו קִבֵּל את כל מה שהוא בכלל תּוֹרָה מִפי ה'; בסִינַי, כאשר היה בהר ארבעים יום וארבעים
לילה (שמות כד,יח), ושם קיבל את התורה כולה (דברים ד,יד).
וּמְסָרָהּ לִיהוֹשֻׁעַ, ותורה זו שקיבל משה מְסָרָהּ לִיהוֹשֻׁעַ תלמידו
הקרוב, שנבחר להיות ממלא מקומו וממשיך דרכו (ראו במדבר כז,יח), והוא הראשון לשושלת מסירת תורה שבעל פה.
וִיהוֹשֻׁעַ לִזְקֵנִים, וִיהוֹשֻׁעַ מסר את התורה שקבל לִזְקֵנִים, מנהיגי ישראל בדורו, שהאריכו ימים אחריו והמשיכו את
דרכו (יהושע כד,א).
וּזְקֵנִים לִנְבִיאִים, וּנְבִיאִים מְסָרוּהָ לְאַנְשֵׁי כְנֶסֶת הַגְּדוֹלָה. וּזְקֵנִים מסרוה לִנְבִיאִים, שהיו בתקופת השופטים
ולאחריה, והנְבִיאִים האחרונים מְסָרוּהָ לְאַנְשֵׁי כְנֶסֶת הַגְּדוֹלָה, שהיו חבריהם ותלמידיהם בתחילת
ימי הבית השני.
הֵם אָמְרוּ שְׁלשָׁה דְּבָרִים: הֵם, אנשי כנסת הגדולה, אָמְרוּ והדגישו בדבריהם שְׁלשָׁה דְּבָרִים שהיו עיקרים בשיטתם:
הֱווּ מְתוּנִים בַּדִּין, וְהַעֲמִידוּ תַּלְמִידִים הַרְבֵּה, וַעֲשׂוּ סְיָג לַתּוֹרָה.
הֱווּ מְתוּנִים בַּדִּין, שבכל דין הבא לפני הדיינים יעיינו היטב וידקדקו בו, אף אם נראה להם שהעניין ידוע ומבורר כבר. וְהַעֲמִידוּ תַּלְמִידִים
הַרְבֵּה כדי ליצור תשתית רחבה של לימוד התורה והוראתה. וַעֲשׂוּ סְיָג (גדר) לַתּוֹרָה,תקנות וגזרות, שתפקידן הוא להרחיק את האדם
והחברה כולה מלעבור על מצוות התורה.
משנה ב
המשנה ממשיכה בסדר מסירת התורה, לאחר אנשי כנסת הגדולה.
שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק הָיָה מִשְּׁיָרֵי כְּנֶסֶת הַגְּדוֹלָה.
שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק הָיָה מִשְּׁיָרֵי כְּנֶסֶת הַגְּדוֹלָה, מאחרוני חכמיה, והוא המשיך את מסירת התורה.
הוּא הָיָה אוֹמֵר: הוּא הָיָה אוֹמֵר, רגיל לומר, כלל גדול שהיה חוזר עליו:
עַל שְׁלשָׁה דְּבָרִים הָעוֹלָם עוֹמֵד,
עַל שְׁלשָׁה דְּבָרִים הָעוֹלָם עוֹמֵד, שלושה עמודי היסוד הרוחניים הנותנים קיום לעולם, ועליהם הוא נשען:
עַל הַתּוֹרָה, וְעַל הָעֲבוֹדָה,
וְעַל גְּמִילוּת חֲסָדִים.
עַל הַתּוֹרָה, לימודה, ידיעתה והעיסוק בה; וְעַל הָעֲבוֹדָה, עבודת ה'; בבית המקדש; וְעַל גְּמִילוּת חֲסָדִים, עשיית הטוב בין אדם לחברו.
משנה ג
לאחר שמעון הצדיק שעסק בדברים שעליהם העולם עומד, בא ממשיכו, אנטיגנוס איש סוכו, ועסק במהותה
הפנימית של עבודת ה'; של כל יחיד.
אַנְטִיגְנוֹס אִישׁ סוֹכוֹ קִבֵּל מִשִּׁמְעוֹן הַצַּדִּיק.
אַנְטִיגְנוֹס אִישׁ העיר סוֹכוֹ שביהודה קִבֵּל את התורה מִשִּׁמְעוֹן הַצַּדִּיק.
הוּא הָיָה אוֹמֵר: אַל תִּהְיוּ
כַּעֲבָדִים הַמְשַׁמְּשִׁין אֶת הָרַב
עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס, אֶלָּא הֱווּ
כַּעֲבָדִים הַמְשַׁמְּשִׁין אֶת הָרַב
שֶׁלֹּא עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס.
הוּא הָיָה אוֹמֵר, רגיל לומר: אַל תִּהְיוּ בקיום המצוות ובעבודת ה'; כַּעֲבָדִים הַמְשַׁמְּשִׁין (המשרתים) אֶת הָרַב עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס, כדי
לקבל את מנת האוכל שלהם, כלומר בשביל שכר המצוות, שאין זו עבודה שלמה. אֶלָּא הֱווּ כַּעֲבָדִים הַמְשַׁמְּשִׁין אֶת הָרַב שֶׁלֹּא עַל מְנָת
לְקַבֵּל פְּרָס.
וִיהִי מוֹרָא שָׁמַיִם עֲלֵיכֶם. והוסיף: ואף שאינכם עובדים כדי לקבל דבר
בתמורה, אל תשכחו שהנכם עבדי ה', וִיהִי מוֹרָא שָׁמַיִם עֲלֵיכֶם.
באדיבות מרכז שטיינזלץ.
